פסק-דין בתיק ת"ק 16332-04-11

1.         לרכב התובעת נגרם נזק בחלקו האחורי בתאונת שרשרת זו ובשל כך הגישה התביעה נגד הנתבעים שהיו מעורבים בתאונה זו, ברם אם לילך על פי הטענות שהועלו בכתבי ההגנה על ידי כ"א מהמעורבים בתאונה זו - אזי המסקנה צריכה להיות, שרכבה של התובעת נפגע בתאונה ובוודאי ישנו ניזוק - אך מפצה אין.

            האם אכן מתבקשת תוצאה זו?

            התשובה היא שלילית ולהלן יובאו, בקצרה, העובדות והנימוקים אשר הביאו את בית המשפט להכרעה בנדון דנן.

2.         התובעת נסעה בכביש מס' 40 והיות ורכב חיילים  פרץ לצומת, נאלצה להאט כמעט עד בלימה ובעת הזאת, נסע אחריה רכב הנהוג בידי הנתבע 1 מר בעז דרנס (להלן:" בעז") ושהיה מבוטח על ידי הנתבעת 2 -  איי.אי.ג'י ישראל חב' לביטוח בע"מ (להלן:"איי.אי.ג'י")  ולטענת התובעת הוא לא הספיק לבלום ופגע בחלק אחורי של רכבה.

            עוד מוסיפה התובעת וטוענת, שאחרי רכבו של בעז נסע רכב נוסף הנהוג בידי הנתבע 3 מר איתן בן זהר (להלן:"איתן"), שהיה מבוטח על ידי נתבעת 4 - כלל חברה לביטוח בע"מ (להלן:"כלל")  אשר פגע ברכבו של בעז.

            בעקבות הפגיעה, נגרם נזק לרכב התובעת ובשל כך תובעת היא בתביעה זו לחייב הנתבעים לשלם את נזקיה בסך של 27,960 ש"ח, הכולל בחובו: נזק ישיר לרכב בסך של 25,417 ש"ח, שכ"ט שמאי בסך של 1,700 ש"ח, דמי אכסנת רכבה במגרש בסך של 259 ש"ח, הוצאות בגין נסיעות בסך של 485 ש"ח והוצאות בית משפט בסך של 100 ש"ח.

3.         א.         כפי שכבר ציינתי ברישא לפסק הדין, מבקש כל אחד מהעורבים בתאונה לדחות

התביעה נגדו ובכתבי ההגנה, מנסה כל אחד מהם להטיל האחריות על זולתו.

ב.         בעז ואיי.אי.ג'י הגישו שני כתבי הגנה: פעם מטעם בעז ופעם מטעם איי.אי.ג'י, אך תוכנם כמעט זהה וכך מנמקים נתבעים אלה את ההצדקה לדחיית התביעה נגדם:

א)         בעז נסע בנתיב השמאלי ורכב התובעת נסע לפניו. התובעת עצרה את רכבה מסיבה לא ברורה ובעז הספיק לעצור מאחורי רכבה ללא מגע בין הרכבים ולפתע הגיח במהירות רכבו של איתן מאחור ובשל כך שלא שמר מרחק - פגע ברכבו של בעז וכתוצאה מכך נהדף רכבו של בעז לעבר רכב התובעת.

ב)         לאור הטענות הנ"ל, סבורים בעז ואיי.אי.ג'י שהאחראי הבלעדי לנזקי התובעת הוא איתן ולחלופין יש לקבוע שלאיתן רשלנות תורמת בשיעור של 100% לגרם התאונה והנזק.

ג.          איתן וכלל, מבקשים אף הם להסיר מעצמם האחריות ובכתב ההגנה שהוגש, נטענו, בין היתר, הטענות הבאות:

א)         לצומת התפרץ רכב צבאי - דבר אשר גרם לתובעת לבלום בלימה פתאומית ובעז אשר נסע אחרי רכבה של התובעת לא הספיק לבלום ופגע בחלק האחורי של רכב התובעת.

איתן, אשר הגיע למקום בלם אף הוא, אך פגע בחלק האחורי של רכבו של בעז.

ב)         העולה מהאמור לעיל הוא, שאיתן הצטרף לתאונה קיימת בין רכבו של בעז ובין רכב התובעת.

4.         לאחר ששמעתי את הצדדים ולאחר שעיינתי במסמכים אשר צורפו ואשר הוגשו במהלך הדיון, אני קובע שיש לחלק האחריות בין המעורבים בתאונה בחלקים שווים ובאופן כזה, יש להטיל על בעז אחריות לתאונה ולנזק בשיעור של 50% ואותו שיעור אחריות של 50% יש להטיל גם על איתן - זאת מן הנימוקים הבאים:

א.         א)         הן מכתב התביעה והן מעדותה של התובעת עולה, שהיא בלמה את רכבה

ומיד לאחר מכן, פגע בעז ברכבה והרגישה את המכה - מכה של ממש. (ראה האמור בכתב התביעה ובעמ' 1 לפ',ש' 13- 14)

התובעת מוסיפה ואומרת, שתוך כדי כך גם הבינה, שהייתה עוד פגיעה מאחור של איתן ברכבו של בעז - אם כי בצדק העידה, שלא יכלה לראות מה באמת אירע בין רכבו של איתן ובין רכבו של בעז.